אוהד אזרחי הוא מהמנהיגים הבולטים ביותר בהתעוררות הרוחנית היהודית בישראל כיום. […] החזון שלו לתחייה היהודית הפך למודל עבור קהילות והוגים אחרים […] לאזרחי ידע מעמיק בטקסטים הקנונים והמיסטיים של היהדות. דבר זה ממקם אותו בעמדה ייחודית בהשוואה לחסידיו: הוא סוכן תרבות שמתווך בין הטקסטים היהודיים וקוראיו ותלמידיו הניו-אייג'יסטים. *
על אוהד אזרחי שמעתי כשחזרתי מהמסע הראשון שלי בהודו, לפני כארבע-עשרה שנה. חיפשתי מקורות ומקומות לרוחניות בישראל, ושמעתי על "המקום" במצוקי דרגות, קהילה רוחנית שבמסגרתה הפעיל אזרחי את ה"ישיבה-אשראם", מעין מדרשה ללימודי רוחניות יהודיים. לכאורה מקום אידיאלי עבור מחפש רוחני טרי שכמוני, אלא שאז (למעשה, עד פסח תש"ע) נמנעתי מתוך עקרון מיציאה מתחומי הקו הירוק (שלא לצורך פעילות אנטי-כיבושית), ולכן לא הייתי יכול להגיע לשם.
מאז עברו שנים רבות. אזרחי, כמוני, עבר גלגולים שונים. בשלוש השנים האחרונות אני מכיר אותו יותר מקרוב, בפעיליות שונות וגם מתוך ידידות אישית, ולמדתי להעריך אותו מאוד. לבד מהיותו אדם טוב, ולבד מכך שהוא מקדיש את חייו לחיפוש ולימוד רוחני, אזרחי הוא תלמיד חכם גדול בתורת הסוד היהודית, ומקובל. בשנים האחרונות מתארגנת סביבו קבוצה לא מגובשת אבל כן מכוונת, וכעת הוא והם מקימים יחד מעין בית ספר גבוה לרוחניות יהודית תחת השם נביעה. במוסד החדש ישתדלו אזרחי ועמיתיו לקדם חזון יהודי מעניין ביותר (ג"נ: יש סיכוי שגם אני אלמד שם).
ברשימת התפוצה שלו כתב אזרחי כי
פעם היו בישראל בתי ספר לנביאים. התנ"ך מספר כי סביב שמואל הנביא וסביב אלישע הנביא התקבצו חבורות של "בני הנביאים" שלמדו בדיוק את זה: לדעת לפתוח את הנפש לקול הלחישה העדין של רוח הקודש, שהוא "קול דממה דקה" (כפי שאמר יהוה לאליהו). לדעת להקשיב לקול הדממה הדקה הזו, ולדעת להבחין בין לחישה קדושה זו ובין לחישתם ההרסנית של הפחדים והשטויות שלנו, הדמיונות, האשליות והשקרים העצמיים. כבר שנים רבות אני מייחל לחזרתו של בית הספר הזה, מרחב הלימוד של בני הנביאים ובנות הנביאות, שלומדים יחד את הקשב העמוק אל רוח הויה, דרך טכניקות מדיטטיביות ומוזיקאליות שונות, דרך המפגש המחודש עם רוח האלהים בטבע. לומדים את העצות של חכמי הדורות הקודמים, ולוקחים אותם בפרופורציה של שיקול השכל הישר.
ובמסמך אחר הוא מסביר את העניין בשפה יותר פשוטה:
בית הספר מציע תהליכים שכרוכים בלימוד עמוק של תורת הרוח העברית (קבלה, חסידות, תורת הנבואה וכדומה) תוך מפגש עם תורות אחרות (בודהיזם, סופיזם, שמאניזם ועוד). מפגש עמוק עם הטבע ועם הרוח הגדולה המנשבת דרכו, כולל שיטות שונות של עבודה מדיטטיבית ושמאנית. טקסים וריטואלים המשלבים תהליכים אומנותיים, ותהליכי יצירה שהם עצמם טקס טרנספורמטיבי המעורר השראה. וכן, עבודה מעמיקה בתחומי האהבה, המיניות ומערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים. והכל, כאמור, קשור בהכל.
מזה זמן רב מטיף אזרחי על הצורך למצוא נתיבים לתיקון שלושה מימדים שונים ביהדות: המפגש עם האישה, עם הגוי ועם הטבע (ובכלל זה הגוף). על פי אזרחי במהלך הגלות הארוכה התעוותה היהדות לכדי ניכור משלושת תחומים אלה, וכעת הגיע הזמן לתקן מצב זה. מתוך עמדה זו הוא מעוניין לקדם "תיקון עולם" חברתי ואקולוגי, תוך "לקיחת אחריות כוללת, על כל החיים על פני אדמות, ושאיפה לשלום שלם".
החזון של אזרחי, אם לדבר לרגע מחקרית, משלב געגועים ל"תור זהב" שלכאורה היה נחלתה של היהדות בעבר הרחוק עם שאיפה לחדש ימינו כקדם (קדם ממש). אולם זאת (בהתאם להיגיון של הרוחניות העכשווית) לא על ידי חזרה להקרבת קורבנות במקדש מרכזי בתיווך קאסטת כוהנים, אלא דווקא על ידי חקירת מעמקי נפשנו והתגייסות למסע רוחני טרנספורמטיבי לפרט ולכלל, תוך שילוב תובנות וטכניקות ממסורות רוחניות אחרות, וכל זאת תוך דגש שמאני, ניאו-פגאני. (ועל כל זאת גם כתבה רחל ורצברגר, מחוקרות התחום בארץ, במאמרה המצוטט לעיל).
כדי לברר על מה ולמה שאלתי את אזרחי על מה ולמה:
בצעירותך חזרת בתשובה, הפכת לחסיד בעלז, למדת כתלמוד בכולל, אחר כך כיוונת כוונות וייחדת ייחודים בישיבת המקובלים "שער השמיים" בירושלים, מאוחר יותר היית תלמידו של הרב שג"ר, ולבסוף, לפני שפרקת עול מצוות, היית מתלמידיו הבולטים של הרב יצחק גינזבורג. ראשית אשאל, אם יותר לי, מה גרם לך, אחרי כל העושר שודאי קיבלת במסע המרתק הזה, לנטוש את הדרך ההלכתית-אורתודוקסית ולפתוח בדרך יהודית-עצמאית? מה היה חסר? מה לא התאים?
ראשית הרשה לי לתקן אותך: מעולם לא "פרקתי עול מצוות". פרקתי את עולו של הממסד הרבני ואת עולו של ה"שולחן ערוך" כמי שבסמכותו להגדיר את המצוות. הרבי מקוצק צחק פעם על מישהו שיש לו "יראת השולחן ערוך" במקום יראת שמים. אני הגעתי לצומת בחיים שבצד אחד היה חץ שמצביע לכיוון העולם הדתי, ולצד השני היה צד שמצביע לכיוון הקב"ה. והלכתי בשני. בחרתי בקרבת אלהים על פני להיות "בסדר" מבחינת העולם הדתי. בחרתי ללכת אחרי אותו קול פנימי שהביא אותי מתחילה אל היהדות. כי אותו קול עשה לי סיור מכובד בפנים ואמר לי – עכשיו צריך להמשיך הלאה. לא עזבתי. המשכתי הלאה, למחוזות שהיהדות עדיין לא הגיעה אליהם, ועם הזמן יש להניח שתגיע, בדרך זו או אחרת.
קצת פחות בצעירותך היית ממקימי וראשי קהילת "המקום", שהיתה ניסיון ליצור קהילה רוחנית במצוקי דרגות. האם היית מגדיר את הניסיון ההוא ככישלון? מה תביא מהניסיון שצברת שם לפרויקט החדש?
לא כל מה שמגיע לסופו הוא "כישלון". אני מונע כבר הרבה שנים על ידי הצורך ליצור סוג של מרכז לימודי רוחני יהודי אחר. זה הביא אותי להקים בשנת אלפיים את ה"ישיבה-אשראם" במצוקי דרגות, וכשעשיתי זאת אמרתי "זו טיוטא". אחד מרבותי אמר לי פעם: אנחנו כל החיים כותבים טיוטות. וקבלתי. אני אדם יוצר: כותב טיוטות, מנסה, מתנסה, מוחק וכותב מחדש. מנגן את אותה המנגינה שוב ושוב רק בסגנון חדש.
וחוצמזה המון דברים טובים הושגו בקהילת המקום. פרוייקטים נהדרים שרבים בציבור לא יודעים שהתחילו אצלנו. פרוייקטים שנהגו בבית המדרש שלנו או סביב שולחן השבת, והיום הם חלק מהנוף הרוחני בארץ. כמו למשל ליווי רוחני לחולים סופניים, שאת צעדיו הראשונים בארץ, כשזה עוד נחשב למשהו בלתי מובן לחלוטין – עשה דרכנו, ויש הרבה מה לספר על זה. או כמו פרוייקט המפגש היהודי-ערבי ביום העצמאות-יום הנכבה. מפגש שמנסה לראות יחד את שני הפנים של המטבע ולהביא לכך שאנשים, ערבים ויהודים, יראו את אלו שיש להם נארטיב שונה משלהם ויקשיבו לו רוב קשב. או בכלל הנושא של מעגלי הקשבה, שהגיע מאוהאי בקליפורניה ארצה דרך קהילת המקום. ועוד ועוד. כך שהרבה דברים ב"המקום" הצליחו מאד, וקיימים עד היום.
יחד עם זה – אם אתה שואל מה הולך להיות אחרת עכשיו אז התשובה היא פשוטה: אנחנו לא מקימים קהילה, אלא מכללה. בית ספר גבוה. וחוצמזה אני לא עושה את זה לבד אלא בשיתוף גמור עם עמיתי שמואל שאול, שהוא מורה חכם ועמוק, ומיוחד במינו, העומד יחד אתי בראש היוזמה של הקמת "נביעה", ועם עוד צוות מכובד של מורים שילמדו אספקטים שונים שכולם קשורים לעבריות בתפיסה שלנו, מפסיכולוגיה ועד אקולוגיה, משמאניזם ועד מדיטציה. מורים כמו השופט בדימוס שלמה שוהם, או הפסיכולוג ד"ר מיכה אנקורי, כמו השחקן והליצן הרפואי ירון סנצ'ו גושן, או ד"ר מריאנה רוח מדבר, ועוד. יש צוות מרשים של מורים ומורות שכל אחד קליבר בתחומו.
אני חושב שלא קשה להבחין שמתחוללת בשנים האחרונות תחייה והתרעננות של התרבות היהודית בארץ, ואפילו הייתי אומר, של הרוחניות היהודית בארץ. האם נביעה היא חלק מזה? במה היא דומה ובמה היא שונה?
בודאי שנביעה היא חלק מההתעוררות הרוחנית בארץ, ומהעניין שיש לחלק נכבד מהמתעוררים רוחנית להכיר טוב יותר את המקורות היהודיים. אבל היא יחודית בכמה אספקטים מאד משמעותיים מכל מה שקיים בשטח. א. היא לא נמצאת תחת איזו תפיסה יהודית. לא יהדות דתית ולא יהדות תרבותית. אנחנו לא מנסים "לקרב לבבות לדת" וגם לא מעוניינים להעשיר את התרבות היהודית. זה ממש לא מעניין אותי. אדבר בשם עצמי: אני מורה רוחני. אותי מענינת ההתפתחות הרוחנית של עצמי ושל תלמידי. אני משתמש בכלים שבאים מהמסורת העברית, שכוללת את דרכם של הנביאים והמקובלים, החכמים, החסידים והכופרים, כדי לעזור להתפתחות הזו.
אני סבור שיש במכמני המסתורין העברי כלים טובים להתפתחות האדם באשר הוא, אבל במקומות אחרים לומדים את החומר היהודי ולא נוגעים בכלים הללו, או כי יש להם אינטרס דתי אפולוגטי, ולנו אין, או כי יש להם אינטרס אקדמי מנותק, ואנחנו שלא חייבים להגיש דין וחשבון לממסד האקדמי, חופשיים להיות גם אקדמיים במידה טובה וגם למרות זאת כן "מחוברים". יש מקומות שמפחדים מה"ניו-אייג'" ומרוחניות ומסתפקים לכן בתרבות יהודית, וזה ממש לא מוקד העניין שלנו.
לנו יש עניין להביא את הגישה העברית אל הרוח האוניברסאלית. לעזור לאנשים להתפתח, מבחינת התודעה והתפיסה והחיים, ולקחת אחריות טובה יותר על שלום כדור הארץ. זה לא רק לשחות בביצה היהודית המקומית. אנחנו חלק מאנושות שנמצאת במשבר, ומכדור ארץ שנמצא במשבר, וכולם צריכים להתעורר ולהשתנות כדי שנחיה טוב יותר כיחידים וכחברה וכאנושות. אנחנו בנביעה לוקחים את חלקנו ברשת הרבה יותר גדולה של התעוררות גלובלית. אנחנו עושים את שלנו פה, ולוקחים אחריות על המורשת העברית.
על פי הכתוב באתר נביעה, זו מקדמת דרך רוחנית "בהשראת מקורות הרוח העברית והיהודית". ראשית אשאל – למה בכלל להתעסק במקורות הרוח העברית והיהודית? אם מה שחשוב הוא הרוחניות, למה לא להתעסק במקורות הרוח הסנסקריטית וההינדואיסטית (יש שם יופי של דברים, תאמין לי)?
תאמין לי שאני יודע… דרכי המזרח הן חלק אינטגראלי ממני, והיו עוד לפני שהכרתי את היהדות. אני אפילו נושא הסמכות מסוימות הן במסדר זן והן בעבודה שמאנית אינדיאנית על ידי מורים גדולים מהעולם שאני קשור אליהם במשך שנים רבות. שמואל שאול שותפי בילה גם הוא שנים במנזרים במזרח בעבודה עמוקה על התודעה שלו, וכך רבים מאנשי "נביעה". המפגש החי בין העבריות והמרחב הרוחני הכללי יהיה בנביעה מפגש חי, מרתק, ובלתי מתנצל. אין לנו צורך להיות "עם נבחר" או צורך להגיד ש"הכל כבר נמצא ביהדות" ועוד מיני אמירות כאלו.
אבל יש לנו צורך עמוק באותנטיות, ועבור רבים מאתנו סנסקריט, הינדואיזם, בודהיזם ושאר "שפות" נהדרות של עולם הרוח אינן ולא יהיו נמל הבית. הם מקומות נפלאים לבקר בהם, אפילו לעשות בהם בית-שני. אבל אני מרגיש שבגלגול הזה נשמתי בחרה לרדת כחלק מהעם העברי היושב בישראל, או בכנען 2000, עם התרבות הזו והתסביכים האלו, ועד שלא אקח על זה אחריות ואלמד כיצד להאיר אור רוחני עם זה ודרך זה לא אעשה את תפקיד נשמתי כראוי.
חוצמזה, כפי שאמרתי קודם – יש במסורת הזו כמה פנינים נהדרות שחבל לזנוח. זה שהן לפעמים מטונפות לא אומר שאי אפשר לנקות אותן מהבלים דתיים נמוכים, או מהבלים מסחריים שקשרו בימינו ל"קבלה", ולעשות בהן שימוש אותנטי וטוב. יש כלים רוחניים מיוחדים במסורת העברית שאנחנו אוהבים לחלוק עם העולם.
בהמשך לכך, האם נביעה, על אף ההתמקדות שלה ביהדות, תהיה פתוחה להשראה ממקורות רוח אחרים? האם היא תהיה מוכנה להודות שיש גם מה ללמוד מהם בתחומי הרוח?
ברור לחלוטין וזה גם כתוב באתר שלנו. נביעה לומדת יחד עם התרבויות האחרות של הרוח. יש מה ללמוד מהאינדיאנים ומהסופים, מהבודהיסטים ומחסידי שיווה ושאקטי. וגם – מתרבויות קדומות שנעלמו, כמו תרבות מצריים וכנען. העבריים תמיד חשבו כך, אני מתכוון לעם העברי הקונקרטי, שתמיד עמד בהפריה תרבותית עם תרבויות רוח אחרות, כולל איש חכם כמו שלמה המלך. ותמיד, לאורך כל הדורות, היו במקביל גם מנהיגים דתיים פונדמנטליסטים, שחשבו שזה נורא ואיום וצווחו כנגד הקשר הפתוח עם האומות. הצרה היא שכיום מכירים יותר את קולם של השמרנים, שנכתב והתקדש במסורת, בעוד את החיים בפועל של העבריים והיהודים, שתמיד, מימי המקרא ועד ימינו, ניהלו בפועל שיח פורה עם סביבתם הכללית, הציבור מכיר פחות.
כשמדברים על "השראה", מן הסתם לא מדברים על ציות עיוור. למעשה, אתה מדגיש כבר שנים שיש לדעתך כמה תחומים ספציפים שבהם סטתה היהדות מדרך המלך, ושעלינו להחזירה אליה, כלומר לתקן את היהדות. מה לדעתך נותן לאנשי נביעה את היכולת להבחין באותם קלקולים, ועוד יותר מכך – מה נותן להם את היכולת לתקנם?
שום דבר לא מבטיח ש"אנשי נביעה יוכלו להבחין בקלקולים ולתקנם". אנחנו בני אדם ובני אדם עושים טעויות. לכן כל מה שנעשה זה תמיד רק סוג של "כתיבת טיוטות". זה מאד אנושי וגם מאד יפה בעיני. אבל אם לחזור לשאלתך אז כן – כבר שנים מספר שאני מלמד מעל כל במה אפשרית שהיהדות חלתה לעניות דעתי בשלוש מחלות אקוטיות: נתק מהרוח שבטבע, נתק מהאלמנט הנשי ונתק מהאומות. על פי חכמת הקבלה ניתן להראות בקלות שכל אלו הם סימפטומים של מחלה שורשית אחת בעולם הרוח, ובלימודי ההיסטוריה ההתפתחותית של התיאולוגיה היהודית ניתן לשים את האצבע על איפה זה התחיל.
נביעה קמה מתוך רצון ברור לקשר מחדש את דרכי הרוח העברית אל האנרגיה הנשית בכל גדלותה ועוצמתה, אל האומות ואל ממד הרוח שבטבע. פחד, חרדות ותופעות פוסט-טראומטיות אחרות של הקולקטיב היהודי גרמו להעמקת הנתקים הללו בתפיסה הרוחנית היהודית (כולל בקבלה). אבל אנחנו לא באים מפחד, אלא מאמונה עמוקה בקדושה הטבעית שקיימת בכל. ומכירים גם את היופי והכלים העמוקים והמיוחדים שיש למסורת העברית של הרוח להציע, ולהבריא מתוך המקום הזה.
העבודה הרוחנית שלך, ואני מתאר לעצמי שהעניין יבוא לידי ביטוי גם בנביעה, מדגישה מאוד את התחום המיני. ראשית – למה?
אחד התחומים הכי פחות מטופלים בעולם הרוח הוא התחום של הארוס, תחום האנרגיה הויטאלית של האהבה והתשוקה שכל כך חשובה לכולנו. זה מפליא שבכל שנות החינוך והלימוד של האדם כיום מעט כל כך מידע רציני ותשומת לב מעמיקה ניתנים לתחום הזה, שעושה אנשים שמחים או אומללים. בנביעה אנחנו מקדישים מסלול יחודי שמתמקד בהעמקה בתחומי האהבה והמיניות המקודשת, מסלול שייועד למי שרוצה גם לשפר את חייו שלו ולעשות אותם מאושרים יותר, וגם לדעת לסייע לאחרים שמתחבטים בתחומי מערכות היחסים, האהבה והמיניות. אני מאד שמח על כך.
אולי עוד כמה מילים על מין. נדמה לי שקל לראות שאחד ממישורי החיים שיצאו בימינו מאיזון בריא הוא התחום המיני, כאשר מצד אחד בחברה החילונית-ליברלית-צרכנית המיניות נחגגת בראש חוצות, ויחד עם זאת היא מנותקת לחלוטין מכל מימד של עומק או רוח; ואילו מצד שני פעמים רבות הניסיונות להכניס לתחום הזה עומק ורוח מובילים (וכאן אתייחס ליהדות בזמננו) לדקדוקי "צניעות" אובססיבים וילדותיים דוגמת הרב אבינר, לחוקי-חנק אנטי-אנושיים דוגמת חסידות גור, או להזיות קבליות החורגות מכל פרופורציה כגון החרדות מאוננות. מה אתה מציע ששונה בגישה ובמהות (את הפרקטיקה נשאיר לפעם אחרת)?
אנחנו מציעים מסלול שלא מפחד לגעת בתחום הזה, לפתוח אותו, ללמוד אותו, לערער מוסכמות, ולהציב גבולות חדשים המשרתים את התפתחות האדם ואושרו, כיחיד, כמשפחה (מהי "משפחה"?) וכחברה. לאחר לימוד במסלול הזה לא תשאר אבן שלא הפכת והתבוננת מה יש מתחתיה, ואני מבטיח לך שחייך רק ישתנו לטובה מזה. כל כך הרבה "שדים" ופחדים מתחבאים מתחת לשרוולי הצניעות כביכול של העולם הדתי החרד, וגם מתחת לשלטי הפרסומת הפרוצים של החברה שכביכול מיניות זה לחם חוקה, אבל בעצם יש בה בורות עצומה ביחס למיניות עמוקה ואין בה רוח. באף אחד מהם אין לא הבנה מעמיקה ולא חגיגה אמיתית של רוח האדם הגבוהה הקשורה למניות האדם. והאדם הוא יצור מיני ללא הרף, מינקות ועד שיבה!
אנחנו משלבים ידע טנטרי מן המזרח עם תורות קבליות שעסקו ב"סודי עריות" ובתורת הזיווג הקדוש, עם מידע פסיכולוגי ומדעי מתחום הטיפול המיני, ועם גישה אומנותית החוקרת את עצמנו דרך יצירה. השילוב הזה מאפשר סוף סוף יצירה של מסלול עם עומק, עם רוח, עם פתיחות ועם עוצמה שיכשיר מטפלים מיניים ברמה אחרת בכלל ממה שקיים עד כה. זו תפילתי כמובן.
למעשה לראשונה נתפתחת כאן מגמה רצינית למתענינים בתחום האהבה והמיניות שלא באה ממקום רפואי, קליני, אלא ממקום של העמקה במיניות כקשורה לרוח האדם ואושרו. אחד הדברים היחודיים לתפיסה העברית של הרוח זה שהמין לא נחשב בה מעולם לחטא (אפילו ביהדות הדתית, שלא כמו בנצרות), ולהיפך – הזיווג נתפס בתורות המסתורין כאירוע מקודש, סודי ומכונן. יחד עם זה – העובדה שהקדשנו לכך מסלול מיוחד אומרת גם שמי שלא מעוניין להתעמק כרגע בתחום האהבה והמיניות זה אכן לא יהיה מרכיב מרכזי בתכנית הלימודים שלו.
היחס המסוייג (נקרא לזה כך) של היהדות המסורתית מהמימד הנשי ומהטבע הוא לדעתך עוול ואיוולת. אם נעזוב לרגע את המישורים החברתיים והמוסריים של העניין, מה לדעתך מחמיצה היהדות כדרך רוחנית כשהיא לא מקבלת במלואם את הנשיות ואת הטבע?
הו! כבר כתב על כך רבי צדוק הכהן מלובלין שברגע שהיהדות בחרה (מתוך פחד) להנתק מהרוח שבטבע היא אבדה אחוז גדול מההשראה שלה, ובפועל – את הנבואה. לא לחינם קראנו לאקדמ>יה שלנו נביעה גם בעין וגם באלף. אנחנו מבקשים לעזור לכל אחד להתחבר לנביעת נשמתו, ולנבוע. המפגש עם האלהי אפשרי ואף הכרחי. כבר כתב הרב קוק שחסרון הנבואה בישראל איננו סתם חסרון אלא סוג של מום. הנפש שלנו בריאה רק כשהמעיין יכול לנבוע – וזו משמעותה של נבואה.
קראנו לאקדמ>יה שלנו נביאה גם באלף, כי הממד הנשי של הנבואה ושל הרוח גם הוא חסר לנו כמו אבר שחסר לגוף. אם תהרהר בזה רגע תראה שכל ארון הספרים היהודי לא מכיל ולו ספר אחד שכתבה אישה! חצי מהעם הושתק לאורך אלפי שנים. היש עוולה גדולה מזו? ואני לא בא מתוך מקום פמיניסטי פשטני אלא באמת מבכה על זה שכאדם אין לי יכולת ללמוד חכמה נשית מהסבתות של הסבתות שלי, כי הן לא הונצחו בכתב והמסורת שלהן לא הועברה אלינו.
התרבות הנשית היתה תמיד יותר אוראלית, ועברה בעל פה. היא היתה קשורה פעמים רבות גם לתחומים שנראו מסוכנים להגמוניה הרבנית הגברית של היהדות. לכן שמעון בן שטח, מחשובי חכמי הפרושים בימי בית שני, תלה ורצח באשקלון 70 נשים שהוא החשיב כ"מכשפות". היום ה"מכשפות" הללו היו מעבירות סדנאות נפלאות בתרבות הניו-אייג' הישראלי. אני שב ומלמד כבר שנים שהיהדות לא דכאה נשים אלא את הנשיות של הנשים. היהדות קבלה נשים שדיכאו את נשיותן והסכימו להצטרף כחברות בתרבות הפטריארכאלית הרבנית. אבל העידן שלנו מבקש כבר אופק חדש ובריא יותר.
מה החזון שלך? בחלומותיך הורודים הפרועים ביותר, מה אתה רואה נובע מנביעה?
תודה על השאלה. איזה כיף לענות עליה. דבר ראשון אני רואה את נביעה מסייעת לרוח הגדולה ליצור כאן תרבות רוחנית אחרת. תרבות רוחנית עתיקה-חדשה. אני רואה גברים ונשים חכמים וחכמות בכל מיני סוגים של חכמה, ובעיקר בחכמת הלב, שיוצאים ממספר שנות לימוד בנביעה עם הכרה מעמיקה של מקורות הרוח של אבותיהם ואמותיהם, ומסוגלים ליצור דיאלוג מעניין ופורה בין הנביעה הספונטאנית והרעננה של נפשם בהווה החי, ובין המקורות העבריים. אני רואה מקובלים ומקובלות מסוג חדש, שמתחילים ליצור קבלה חדשה, מתוך כבוד לעבר ומתוך כבוד גדול לעתיד כדור הארץ, פיתוח קבלה תומכת שלום בין כל האומות ובין כל הברואים על פני כדור הארץ.
אני רואה את התחום של השמאניזם העברי שב בגדול אל זירת עולם הרוח העולמי. נשים וגברים שמכירים באופן אינטימי נקודות של עוצמה בארץ כנען, שיודעים לערוך טקסים בעלי משמעות, לפעמים להביא ריפוי לאדם ולפעמים ליצור עבורו חניכה לדרך חדשה. אני רואה גברים ונשים שחיים באינטגרציה של הגוף והנשמה, שיודעים לעשות אהבה כשער אל הרוח, שיודעים לאכול מתוך מודעות אקולוגית רחבה וגם "להעלות ניצוצות", כמו שקוראים לזה בחסידות. אני רואה מנהיגים קהילתיים שעוברים את מסלול מתקני עולם בנביעה ומתוך החכמה העברית מתחילים ליצור פרוייקטים שונים של תיקון עולם, צדק חברתי, שלום, פיתוח של כלכלה חומלת ועוד ועוד.
בכלל – ברור לי שאם החידוש של נביעה יתפוס זה ישפיע על המאזן שקיים בארץ בין דת וחופש, כי הרי אנחנו מציעים דתיות יותר עמוקה במובן הרליגיוזי ממה שמציעים לרוב בעולם הדתי וחופש יותר עמוק ממה שמורגלים לו בעולם החילוני. ברור לי שאם החידוש של נביעה יתפוס – תהיה לזה השלכה במעגלים רחבים מאד, בארץ ובעולם הרחב. אתה יודע, העם שלנו צריך כבר לתת משהו חדש ומרענן לעולם. לתרום את חלקנו להארת המציאות. עם כל הענווה – זהו החלק שאני הייתי רוצה לשחק במהפכה החיובית שהאנושות חייבת לעבור בקרוב.
מה עכשיו? האם כבר נפתחה ההרשמה? ואם כן, למי? למי אתה קורא?
ההרשמה לשנת הלימודים הראשונה נפתחת ממש עכשיו. יש לנו מיקום נהדר באזור המרכז, יפה, מכובד ונח מאד לגישה. מערכת השעות שגיבשנו מציעה לימוד עשיר עם צוות משובח של מורים ומורות. ניתן להתרשם מכל זה באתר שלנו www.neviah.co.il
למי אני קורא? לכל מי שמרגיש קרוא להתקרב לנביעת נשמתו בדרך זו. לצעירים ולמבוגרים, לבעלי ידע נרחב או לטירונים גמורים, לאומנים מסוגים שונים שמחפשים השראה עברית מקורית, לאנשי רוח ולמחפשים רוחניים שהגיעו כבר לבשלות מספקת, כזו שמאפשרת להם כבר לגלות מחדש את שפת הרוח העתיקה של אבותיהם ואמותיהם, ולהביא מתוכה מתנה נפלאה לעצמם ולעולם כולו.
לא ממש
—
* Wertczberger, Rachel, "Memory, Land, and Identity: Visions of the Past and the Land in the Jewish Spiritual Renewal in Israel", Journal of Contemporary Religion, Vol. 26, No. 2, May 2011, 269–289
לולאת האל 